הכל חולף

הגעתי לכתיבה ברגע האחרון

אפשר היה לומר עומס וחוסר פניות אבל בהסתכלות אמיתית וכנה

לא היה לי חשק

ימים כאלו של תנועה איטית ואנרגיות נמוכות

נזכרתי במשל אותו סיפרה אחת המורות שלי:

משל בודהיסטי על תלמיד שבא אל מורהו, שקוע בקושי ובמצוקה,

המורה הביט בו בחמלה ואמר:

"הכול חולף"

למחרת שב התלמיד נרגש:

"צדקת! הכל חלף- עכשיו מצבי מעולה!"

המורה הביט בו בחמלה ואמר שוב:

"הכל חולף"

המשל הזה בדיוק מחזיק את תנועת הגל של החיים.

התנועה הפנימית שנעה בין ימים של אמביציה, מהירות ויעילות לבין לאות, ובקשה להתכנסות.

יש גם גלים גדולים יותר ששייכים למצב/לתרבות,

אומנם התחושה כעת שאנחנו בסוג של גל תצונמי שממאן להחלש אך אם נעקוב אחרי המשל ובכלל נראה דרך סימני החיים

נזכור ש..

"הכל חולף"

בתקווה, כמובן, שבין לבין תתקיים למידה והתפתחות.

ישנו מושג שנקרא : הדבקה קוגנטיבית

(מתוך שיטת טיפול שנקראת Act acceptance commitment therapy): המשמעות של המושג הנה הנטייה שלנו להצמד למחשבות ולתפוס אותם כמציאות. כשאנו נצמדים למחשבות שלנו כאילו הן המציאות היחידה שקיימת, אנו עלולים לפספס את תנועת הגל.

לדוגמא ימים של לאות וקושי יכולים להביא למחשבות כמו:

אין לי כח לכלום ולא יהיה לי, החיים קשים, שום דבר לא טוב, עדיף לוותר ועוד.

הצמדות למחשבות מהסוג הזה אינן מאפשרות לראות או לחוש דברים אחרים שמתרחשים.

ולכן ניתן לומר: "עולה לי מחשבה" ש.. אין לי כח לכלום.

באופן הזה אנו מייצרות את מה שנקרא:

הפרדה קוגנטיבית במקום הצמדות קוגנטיבית.

בזה שאמרתי "יש לי מחשבה" מייד יצרתי אפשרות לכך שזוהי רק מחשבה ולא המציאות כולה.

לילדים ובני נוער ישנה נטייה לקחת את הארועים הלא נעימים/ המאתגרים שקורים ולהחזיק אותם באופן דיכוטומי. כשמשהו לא נעים קורה אז הכל יכול להיות "הרוס" ו"נורא". לילדים ובני נוער עוד קשה הרבה יותר להחזיק את תנועת הגל ולרוב הם יצמדו למחשבות שלהם וזו תיהיה תמונת המציאות. גם לנו כהורים יכולה להיות נטיה לעיתים להצמד למחשבות של הילדים שלנו כאילו זו המציאות כולה.

אז זוהי תזכורת לכולנו כי ברגע האמת, בו הילד/הילדה שלנו עם דמעות בעיניים אנחנו לא תמיד מצליחים להחזיק את תנועת הגל המשתנה. כי בטח כולכן מכירות את ההרגשה שילד או ילדה נגשים אלינו עם קושי ומשתפים ואת בטוחה שזהו בטח מעכשיו זה הולך להיות מאתגר.. ואז שעה אחר כך או גג יום למחרת הכל חוזר כאילו לא היה..

זו היא בדיוק תנועת הגל.

על תנועת הגל ניתן להסביר לילדים ובני נוער, זה הרבה פעמים יכול להרגיע. ההסבר מאפשר תחושה של נורמליות. ניתן גם להציע את האפשרות לראות במה שמתעורר- "מחשבה" - יש לי מחשבה ש..

חשוב: לא לנסות להסביר בזמן שהילד כואב, בזמן הזה להיות איתו זה הדבר הנכון ביותר. לאחר הרגיעה (לאחר הגל) ניתן להסתכל על מה שהיה.

שבוע טוב קהילה יקרה,

אמן שגל הצונמי העכשיוי ישכח ונדע ימים טובים יותר.

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה "קהילת SEE ME" לקבל עדכונים 'שישי פנימה' והשראה - לחצו כאן