כן, הכל יהיה בסדר

כן. הכל יהיה בסדר.

יש איזו מחשבה שעם החזרת החטופים ועם סיום המלחמה – נחזור מיד להיות מאושרים, ושהכול יהיה מאחורינו.

ואיכשהו זה לא קורה.

אנשים סביבי אומרים:

“חשבתי שארגיש הקלה משמעותית… שארגיש שמחה גדולה”

מערכת עצבים שלמה הייתה במצב של איום שהולך ובא.

מערכת רגשית שלמה הייתה מושהית במצב "עצב" "דאגה" על כל מה שקרה

גם אם חלקנו הרגישו זאת יותר וחלקנו פחות – זה קרה.

ומערכות שפעלו זמן רב במצב של איום ואבל מתמשך – לא משתקמות ביום אחד, רק כי מה שקיווינו לו קרה.

להפך – דווקא עכשיו, כשהאיום נחלש, המערכות מתחילות להרפות.

כאילו אומרות לעצמן: סוף סוף אפשר לנשום.

ואפשר להרגיש את כל מה שלא היה ניתן ואז יכולים להגיע גלים של עצב, פחד חרדה, דאגה, זכרונות.

גם הגוף שסחב אותנו בכל התקופה שהמשיך לתפקד למרות ובעקבות הדריכות יכול פתאום לבקש מנוחה: עייפות, כאבים, עצבים, חוסר סבלנות.

הכול סימנים של מערכת שמבקשת מאתנו לאזן.

לפני כמה ימים ישבתי ליד הנחל.

שמתי לב לענף עץ קטן שנתקע בדיוק בקצה מפלון, ממש בקצה המדרגה.

על פניו – עם הזרם הזה של המים – היית מצפה שיפול וימשיך הלאה.

אבל הוא פשוט נשאר שם.

לא זז.

רגע לפני הקפיצה.

ככה זה במעברים.

אי אפשר לצפות שרק מפני שהמים זורמים – גם אנחנו נמשיך מיד איתם.

קרה. וקרה הרבה.

ויש סיבה שחלקנו לא נמשיך מיד.

"כן. הכל יהיה בסדר.

אנחנו עוד נזרח,

והאור אשר מעבר

עלינו יפתח" (מופע הארנבות של דר קספר)

אני בהחלט מאמינה בזה

הטבע מאוד עוזר לי להבין את זה.

כמו שהעונות ממשיכות להתחלף

השמש ממשיכה לזרוח

גם הענף הזה באיזשהו שלב ישתחרר

וימשיך עם הזרימה של הנחל

יחד עם זאת נכון וחשוב לכבד את הקצב.

לעיתים אנחנו כל כך שופטים את הקושי לזוז, להמשיך.. מצפים מעצמנו ל"חזור חזרה לעצמנו"

לכל אחד ואחת קצב משלהם.

ומכאן לילדים- שימו לב גם לילדים.

יש סיכוי שתראו אצלם שינויים – פחדים, עייפות, חרדות, שינויי מצב רוח.

לכל זה יש הקשר. זה לא תלוש. גם הם מרגישים שאפשר.

אנו נוטים להקטין את מה שעברנו בכדי להמשיך הלאה, אך חשוב לזכור שהגוף איננו שוכח ולכן אם הילדים מראים תגובות שמפתיעות אתכם שאתם לא מבינים מאיפה זה מגיע זכרו שיש לזה הקשר

וזו היא תגובה טבעית למה שעברנו.

וזו דרכם לבקש מכם לשים לב.

🕊 נסו להכניס עצירות קטנות ביום – אפילו פעם אחת בכל יום:

שלוש נשימות עמוקות, עם כוונה.

שאפו אוויר עד מלוא החזה,

והוציאו לאט דרך הפה.

עשו זאת לעצמכם, ולמדו גם את היקרים לכם.

שלוש נשימות ביום.

לפעמים זה כל מה שצריך כדי להזכיר לגוף ולנפש – שאנחנו כאן. עכשיו. יוצרים קשר עם מה שנוכח. מזכירים לגוף, לנפש שעכשיו, ממש ברגע הזה, באמת הכל בסדר.

שבת שלום קהילה יקרה🪷

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה "קהילת SEE ME" לקבל עדכונים 'שישי פנימה' והשראה - לחצו כאן