See Me הפודקאסט
שיחות על אכילה, יחסים וגוף
אחרי שנים בתוך קליניקה בהם קיימתי אין ספור שעות טיפול בתחום האכילה ודימוי הגוף, אני פותחת את הדלת ויוצאת להפגש איתכם. דרך שיחות קרובות וכנות נחקור ביחד את הנושאים שנמצאים בבסיס הקיום של כולנו אוכל גוף ונראות. נושאים שבמגע עם עצמינו ,עם הסביבה והחברה בה אנו חיים הופכים מורכבים ומבלבלים.
See Me הוא פודקאסט שנולד בכדי לתת מקום למורכבויות השונות, כלים והכוונה ליחסים בריאים, חומלים קרובים ומחויבים עם הגוף ועם עצמינו עבורינו ועבור ילדינו.
שמי סימי חבלין לוי ואני מטפלת קרוב לשני עשורים, מקימת 'המרכז' שמהותו מניעת הפרעות אכילה ושמנופוביה.
מזמינה אתכם לצלול איתי למעמקים.
בואו כמו שאתם ♥
פרק 1 - נעים להכיר
ברוכים הבאים ל- SEE ME, הפודקאסט שמדבר על יחסים עם הגוף האכילה והאחרים בחיינו.
בפרק אני משתפת על הדרך שהביאה אותי ליצור את הפודקאסט הזה, על המרכז שהקמתי, על הילדה שהייתי ועל שאלה שאני שואלת ועוד אמשיך לשאול: כיצד ניתן להרגיש נראים ומובנים בעולם שמציב כל כך הרבה דרישות מהגוף ומהנפש.
פרק 6 - כשהשומן מספר סיפור - כיצד הגוף לוקח על עצמו את מה שילד צעיר לא יודע לבקש
רוני מייזליש, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט שמתמחה באכילה רגשית והתמכרותית, איש מקסים מקסים, מגיע לשיחה כנה ועמוקה על הגוף, האוכל, והכאב שהוסתר ביניהם. מתוך מסע אישי , הוא חושף את הילד הבודד שהיה – ילד שמן, רגיש, חסר ביטחון – ואת הדרך שעשה אל תוך חיבור חדש, מדויק, עם עצמו ועם רעב שלא נוגע באוכל, אלא בקשר, בשייכות ובנראות.
פרק 5 - מסע לריפוי רגשי, כשהפרעת אכילה פורצת בגיל הבוגר
בפרק הזה אני פוגשת את מעין – אישה יפיפיה, חכמה, מקסימה, מטפלת ומנחה, שנושאת בתוכה סיפור של הפרעת אכילה שהחלה בגיל שבו כבר לא מצפים לכך. הפרק לוקח אותנו למסע שנולד מתוך כאב של פרידה מבן זוג, סדק שלא נסגר ומוביל בהדרגה לשני מופעים : ביום – מעין מתפקדת, מובילה, מטפלת מצליחה, מחויכת ואהודה. ובלילה – מעין בודדה, נעה בין בולמוסים להקאה. מופע מאוד מוכר בהפרעות אכילה- בדידות והסתרה מבפנים כשמבחוץ הכל מתנהל כרגיל. מעין משתפת בכנות רגישה ואמיצה על ההתמודדות עם בולמוסים והקאות ואיך אלו הפכו ל"ניקוי", איך עיוותי החשיבה הולבשו במילים של "בריאות", ואיך רק כשהיתה ממש בסכנה – משהו בה התעורר. זהו פרק על מסע עמוק של חקירה עצמית, על אומץ רגשי, על הסכנה שבהסתרה, וגם על אפשרות להחלמה.
פרק 4 - בין כוח לכובד -
על 'משקל' הגבריות
הפרק הראשון בפודקאסט שמביא זווית מבט גברית על השיח סביב דימוי גוף ומשקל. אופיר רוב, איש משפחה צעיר, יצירתי ומקסים הסכים לשוחח איתי כשהוא מגיע לחופשה מהמילואים. את השיחה אנו עושים בצל המלחמה במלון מפונים. אופיר משתף אותי בכנות על היחסים עם גופו וכיצד הגוף הופך לאמצעי השרדותי. השיחה נוגעת בתחושת האחריות הגברית השקטה להיות "החזק", בפנטזיה על גוף אחר, רזה יותר- שיציל, ובסטיגמות שמפרידות בין "גדול" ל"חזק". דרך קולו האישי של אופיר, נפתחת דלת לעולם פנימי של גברים רבים – זה שמבקש להרגיש בטוח, רצוי, וראוי – בדיוק כפי שהוא.
פרק כן ומרגש וממש לא לגברים בלבד.
פרק 9 - "היפה והחיה" לא רק באגדה
בפרק הזה אני פוגשת את סיגל פלינטלשיחה נוקבת על הפרעות אכילה כפתולוגיה חברתית.סיגל היא – פסיכודרמטיסטית ואנליטיקאית קבוצתית, בוגרת המסלול ההתיחסותי באוניברסיטת תל אביב, מדריכה מוסמכת, התמחתה במשך עשרים וחמש שנה בגישות שונות לטיפול בהתמכרויות בכלל והפרעות אכילה- באוריינטאציה פמיניסטית התייחסותית בפרט, כמו גם בגישות ממוקדות גוף. – מה אם ההפרעה היא לא רק אישית? מה אם גוף האשה נושא את הסתירות, הדרישות והלחצים של החברה ?כיצד יכולה מטפלת לשבת לצידה של מטופלת עם נוכחות והבנה שגם היא- המטפלת- חלק מאותו ציר של פגיעות חברתית/תרבותית וכי היא, המטופלת, לא לבדכיצד הפך הגוף לסוג של "קנבס" דרכו הנערה/ האשה מספרות את סיפורן? דרך קריאה פמיניסטית באגדה "היפה והחיה", אנחנו מדברות על הגוף הנשי כזירת מאבק בין דיכוי למרד: מי זו החיה? מי היא היפה? כיצד ניתן להבין אותן בקונטקסט של התרבות והמסרים החיים בתוכה. כיצד החיבור בין היפה לחיה הוא גם התפתחות פסיכולוגית ולא רק רומנטיקה באגדה?
שיחה שנועדה למטפלות, למטופלות, להורים – ולכל מי שמבקשת להחזיר לעצמה את הקול, את הגוף, את החיות.
פרק 8 - "המקום" שבו היופי אינו תלוי במשקל
בפרק הזה אני פוגשת את דניאלה פנסו – מאמנת ומלווה רוחנית.
אשה שחיה בשלום עמוק עם גופה. אנחנו משוחחות על המודלינג שקיבלה מאמה והעבירה לבתה, על היכולת לאהוב את עצמנו באמת גם בתוך מערכת יחסים מורכבת עם האוכל. בשיחה אנחנו נוגעות בשאלת הסיכוי לאהוב את הגוף שלנו בתוך מציאות שדוחפת לחוייה פנימית של "לא מספיק" ומשווקת פתרונות מהירים. דניאלה משתפת בכנות על האשליה שהשינוי החיצוני יפתור הכול, ועל התובנה שהעבודה האמיתית היא פנימית. על האחריות שלנו כהורים וכנשים להיות המודל שאנחנו רוצים שילדינו יראו.ומעל הכל דניאלה מדברת על האומץ להניח את השיפוטיות ולבחור בחמלה.
זהו פרק על חמלה, נוכחות, והאומץ להראות את עצמנו במלואנו לעולם.
פרק 7 - כשהלב אוהב את מה שהעיניים מתקשות לפגוש
האם אפשר לפתח קשר אוהב עם הגוף, לדאוג ולטפל בו- גם כשהעולם מבקש שנשנה אותו?
דפנה, בת 62, אומרת בפשטות ובאומץ: "אני אוהבת את עצמי. אני קמה בבוקר ומרגישה את היופי שלי. אבל אני לא מסתכלת במראה." זו אינה סתירה – זו דרך להחזיק חיים שלמים, להחזיק מהות, בתוך עולם שמתקשה להכיל נשים שמנות.
לאורך השנים היא למדה להתרחק מתמונות, להימנע ממדידות, לדלג על חנויות בגדים. בפרק הזה אנחנו שואלות יחד: האם כדי לחיות עם עצמן, נשים שמנות – או נשים שמרגישות שמנות – צריכות להתרחק מהגוף שלהן? ומה המחיר של ההתרחקות הזו?
בפרק, דפנה מתוודא לריחוק מהגוף שקיים גם אצלה. איך הוא נולד מהעיניים שעוברות על הגוף שלה, מהציפייה השקטה והמתמדת שתהיה רזה, מהשיח שמבקש לשנות לפני שמותר לאהוב. המסרים החברתיים מרחיקים אותנו מהיכולת להרגיש את עצמנו, להקשיב לגוף שלנו ולטפל בו. אם אשה לומדת לא להרגיש – איך תדע לדאוג לעצמה? זהו פרק כנה, עמוק ומלא בחוכמתה של דפנה, שמבקש להקשיב למה שנשים רבות חוות, מבלי למהר לתקן או לשנות – אלא פשוט לעצור, לשהות בשאלה, ולפגוש את מה שיש.
בקרוב...
בקרוב...
פרק 11 - ''להפנות את פניי לשמש'' - כמו החמנייה
חן שלו, רקדנית לשעבר ומורה למחול כיום, קוראת לעצמה חמנייה – על שהפנתה ברגע כל כך משמעותי, אולי רגע לפני שנגעה במוות, את פניה אל השמש ומצאה את הניצוץ שלה. כאילו הושיטה יד אל תוך התהום ומשתה את עצמה החוצה.
בפרק אמיץ ומרגש חן משתפת במסע שלה עם אנורקסיה קשה – מסע שמתחיל בעולם המחול המקדש רזון וממשיך אל המקומות שבהם מילים כמו “מה עם הבטן שלך?” נצרבות בגוף לשנים. דרך סיפורה אנחנו מדברות על ילדות שנושאת תחושת קלקול, על עולם מבוגרים שאינו מזהה את גבולות הסכנה, ועל הדרך שבה שליטה באוכל הופכת לשפת מצוקה. זהו פרק על כאב וריפוי, על הכוח שבבחירה, ועל האפשרות ללמוד לראות את הגוף כבית קדוש ועדין שמבקש רק דבר אחד – שיפנו אליו פנים ואור.
פרק 10 - להיות ''המדד'' של עצמי
ריי שגב לא חיכתה שיתנו לה מקום – היא יצרה ומייצרת אותו. מהילדה שלא הרגישה מתאימה למדדים ולמסגרות, היא הפכה לאישה שסוללת לעצמה מסלול אחר: דוגמנית פלאס סייז ראשונה בארץ, יזמית ופודקאסטרית שמלווה נשים להשמיע את קולן. בפרק ריי משתפת על הבחירה לסלול לעצמה את הדרך – לא להצטמצם למה שהוגדר כ“נכון”, אלא לייצר אפשרויות חדשות שמתאימות לה באמת. היא מספרת כיצד למדה להפוך את חוסר ההתאמה לכוח, ולבנות מציאות שמותאמת ל “מידות שלה” – מציאות שבה הייחודיות היא העוצמה, והחיים מתאימים לה ולא להפך.